למידה משתנה

1.1.15

מסמכים מכוננים רבים ידועים לפי תאריך הופעתם. הכרזת העצמאות של ארצות הברית נחתמה ב-4 ביולי, 1776. אמנת 77 הופיעה בינואר 1977. דוגמה 95 נוסחה בשנת 1995. רעיונות משתנים ומתגבשים במרוצת הזמן. מנשר זה מייצג תמונת מצב של חשיבתנו, חזונותינו לעתיד, ומה שלמדנו עד כה על למידה וחינוך. טקסט זה ישמש כנקודת התייחסות שתעזור לנו להבין מה השגנו עד כה, ומה עוד עלינו לעשות.

בעולם של חוסר וודאות ותחושה גוברת שאבד הכלח על מערכות החינוך שלנו, כיצד נבטיח את הצלחתנו כפרטים, קהילות, וכאנושות בכלל? עלינו לשנות את החינוך.

מה למדנו עד כה

1. "העתיד כבר כאן - רק שאינו מחולק באופן שיוויוני" (ויליאם גיבסון, גלדסטון, 1999). תחום החינוך מפגר באופן ניכר אחרי תחומים אחרים, במידה רבה הודות לנטייתנו להביט אחורה אך לא קדימה. אנו מלמדים, למשל, את תולדות הספרות, אבל לא את העתיד של הכתיבה. אנו מלמדים רעיונות מתמטיים בעלי חשיבות היסטורית, אך איננו עוסקים ביצירת המתמטיקה החדשה הדרושה לכינון העתיד. זאת ועוד, כל "המהפכות" בלמידה שאנו מדברים עליהן כבר התרחשו במידות שונות, בחלקים, במקומות שונים. נוכל להשפיע הרבה יותר כאנשים וארגונים כשיהיה לנו די אומץ ללמוד מניסיונם של אחרים, ונקבל על עצמנו את הסיכון והאחריות לחשוב קדימה.

2. בתי בתי ספר דור 1.0 אינם יכולים ללמד ילדים דור 3.0 עלינו להגדיר מחדש ולכונן הבנה ברורה לקראת מה אנו מחנכים, מדוע אנו עושים זאת, ואת מי משרתות מערכות החינוך שלנו. חינוך החובה של הזרם המרכזי מבוסס על מודל מיושן מהמאה ה-18 ליצירת אזרחים שיוכלו להפוך לפועלי מפעלים ופקידים נאמנים ויצרניים. בעידן הפוסט-תעשייתי, זאת כבר לא צריכה להיות המטרה הסופית של החינוך. עלינו לתת לתלמידים את התנאים להפוך לממציאים שביכולתם למנף את דמיונם ויצירתיותם כדי להשיג תוצאות חדשות עבור החברה. עלינו לעשות זאת משום שלא ניתן לפתור את בעיותנו היום באמצעות חשיבה מיושנת. וכולנו יחד אחראים ליצירת תוצאות חיוביות לטובת כל תושבי תבל.

3. גם ילדים הם בני אדם. יש להתיחס לכל תלמיד ולכבדו כאדם אשר לו מוקנות זכויות אדם אוניברסליות מוכרות ושיש לו גם אחריות. פירוש הדבר שלתלמידים חייבת להיות בחירה פעילה באשר ללימודיהם, כולל דרך ניהול בתי הספר שלהם, מתי ואיך הם ילמדו ושאר תחומי חיי היום-יום. זהו שילוב במלוא מובן המילה. יש לתת לתלמידים בכל הגילים את החופש לבחור דרך וגישה חינוכית המתאימות להם ובלבד שהחלטותיהם לא פוגעות בחופש של אחרים לעשות כך (אומץ ממסמך של קהילת החינוך הדמוקרטי האירופאית EUDEC, 2005).

4. את ההתרגשות שאתה חווה כאשר אתה מחליט לקפוץ ממקום גבוה בעצמך לעולם לא תחווה כשמישהו אחר יכריח אותך לעשות זאת. במילים אחרות, מודל הלמידה מורה-תלמיד, מלמעלה למטה, אינו ממטב את הלמידה כי הוא מחבל בסקרנות ומונע מוטיבציה פנימית. עלינו לאמץ גישות שטוחות, אופקיות ומבוזרות ללמידה, כולל למידה הדדית והוראה הדדית, ולהעצים את התלמידים לנקוט בשיטות אלה. על מחנכים לאפשר לתלמידיהם להחליט בעצמם אם ומתי ברצונם לקפוץ. הכישלון הוא חלק טבעי מהלמידה, ממנו תמיד נוכל לנסות שוב. בסביבה לימודית שטוחה תפקידו של המורה הוא להבטיח שהתלמיד יקבל החלטות שקולות. מותר להיכשל אבל אסור להפוך ילדים לכישלונות.

5. אל תעריכו את מה שאנו מודדים, מידדו את מה שאנו מעריכים. בגלל האובססיה שלנו למבחנים, אפשרנו איכשהו ל-OECD להפוך ל"משרד החינוך העולמי" באמצעות משטר בחינות PISA, וכת המדידות החינוכיות מתפשטת בכל העולם. ברמת המדינות נוצר הרושם שאנו מתחרים בינינו מי יהיה הילד היפה ביותר במשפחה בינונית. גרוע מכך, בתי הספר שלנו מפיקים פוליטיקאים ומובילי מדיניות שאינם יודעים לפרש ציוני מבחנים. לעיתים, העיסוק במדידות גודע את החידושים הטובים ביותר באיבם. עלינו לשים קץ לבחינות חובה ולהשקיע את המשאבים שמופנים אליהן ביוזמות חינוכיות שיוצרות ערך אמיתי והזדמנויות צמיחה.

6. אם טכנולוגיה היא התשובה, מה הייתה השאלה? נראה שאנו מתלהבים מהטכנולוגיות החדשות שלנו בשעה שאיננו מבינים לעומק מה תכליתן וכיצד הן יכולות להשפיע על למידה. הטכנולוגיות מצוינות כדי לעשות טוב יותר את מה שאנו כבר עושים, אבל השימוש בהן כדי לעשות את אותם דברים ישנים בכיתה זוהי החמצת הזדמנות. את הלוח והגיר החליפו לוחות לבנים ולוחות חכמים. את הספרים החליפו אייפדים. הדבר משול לבניית כור גרעיני כדי להתניע סוס ועגלה. אך דבר לא השתנה ואנו ממשיכים להשקיע משאבים עצומים בכלים אלה ולבזבז את ההזדמנות לנצל אותם כדי לשנות את מה שאנחנו לומדים ואיך שאנחנו לומדים. השימוש של בתי הספר בטכנולוגיות חדשות כדי לשחזר מנהגי עבר כמוהו כניהול חומרה ותוכנה במקום לפתח את כוח המוח של התלמידים ולנצל את הכלים החדשים למטרות חדשות.

7. כישורים דיגיטליים הם שקופים, וכך צריכות גם הטכנולוגיות להיות בבתי הספר. רוב הלמידה שלנו "שקופה". היינו, היא מתרחשת דרך חוויות בלתי-פורמליות ומקריות ולא דרך הוראה פורמלית (קובו ומוראבק, 2011). על למידה שקופה לקחת בחשבון את השפעת הפיתוחים הטכנולוגיים כדי לאפשר לחללים בלתי נראים להופיע. אך כמו אותם חללים, השימוש באותן טכנולוגיות הינו שקוף ונזיל. אם בתי הספר והממשלות שלנו רוצים לחנך תלמידים להצטיינות ביצירתיות וחדשנות, ולא לשינון וחזרה על רעיונות ישנים, יש להשתמש בטכנולוגיות למידה כדי לפתח יכולות יצירתיות וחדשניות אלה. אל לבתי הספר להשתמש במחשבים כדי לבצע מטלות נתונות מראש עם תוצאות מוכתבות. יש להשתמש בהם כדי ליצור מוצרים ותוצרים חינוכיים המשתרעים מעבר לדמיון ולתכנית הלימודים. במקום לשים את הטכנולוגיה בחזית ולטשטש את הלמידה, יש להפוך אותה לשקופה אך ידידותית, ולאפשר ללומדים לגלות את נתיביהם האישיים לצמיחה באמצעות כלים אלה.

8. איננו יכולים לנהל ידע. כשאנו מדברים על ידע וחדשנות אנו נוטים לערבב או לבלבל בין מושגים אלא לנתונים ומידע. אנו טועים לחשוב שאנו נותנים לילדים ידע, בשעה שלמעשה אנו רק בוחנים את יכולתם לחזור על מידע. בואו נאמר את הדברים בבירור: נתונים הם חלקיקים מפה ומשם, שמהם אנחנו מרכיבים מידע. ידע הוא לקחת מידע וליצור משמעות ברמה האישית. אנו מחדשים כשאנו פועלים באמצעות מה שידוע לנו כדי ליצור ערך חדש. הבנת ההבדל ביניהם חושפת את אחת הבעיות הגדולות העומדות בפני ניהול בתי ספר והוראה: אנו מנהלים מידע בהצלחה, אך איננו יכולים לנהל את הידע שבתוך הראש של התלמידים בלי לצמצם אותו בחזרה למידע.

9. "הרשת היא הלמידה" (סימנס, 2007). הפדגוגיה המתפתחת במאה זאת אינה מתוכננת בקפידה אלא מתפתחת בנזילות. המעברים שלנו בין רשתות הם הנתיבים שלנו ללמידה, וככל שמתרחבת הרשת צומחת גם הלמידה. בגישת הלמידה הקישורית אנו מחברים את הידיעות הפרטיות שלנו כדי ליצור הבנות חדשות. אנו חולקים חוויות וכתוצאה מכך יוצרים ידע חברתי חדש. עלינו להתמקד ביכולתם של פרטים לנווט במרחב זה, ליצור חיבורים משלהם ולגלות בעצמם כיצד ניתן להכניס את הידע והכשרונות האישיים שלהם להקשרים חדשים כדי לפתור בעיות חדשות.

10. העתיד שייך לחנונים, לגיקים, לעושים, לחולמים וליזמי הידע. אולי לא כל אחד יכול או צריך להפוך ליזם, אבל מי שלא מפתח כישורי יזמות נמצא בעמדת נחיתות מובהקת. על מערכות החינוך שלנו להתמקד בפיתוח יזמי חנוניות: אנשים שממנפים את הידע הייחודי שלהם כדי לחלום, ליצור, לבדוק, לברוא, ללמוד ולקדם פעילויות יזמיות, תרבותיות וחברתיות, תוך לקיחת סיכונים והנאה מהתהליך לא פחות מהתוצאה הסופית, בלי לחשוש מכשלונות אפשריים או טעויות בדרך.

11. להפר את הכללים אך קודם להבין בדיוק למה. מערכות החינוך שלנו מבוססות על תרבות של צייתנות, שיתוף פעולה בכפייה ושאננות. הן חונקות במהותן את היצירתיות של תלמידים, מחנכים ומוסדות חינוך. יותר קל כשאומרים לך מה לחשוב מאשר לחשוב בעצמך. התרופה הטובה ביותר למחלה ממוסדת זו היא לשאול שאלות בפתיחות, ולפתח מודעות עצמית למה שיצרנו ומה אנחנו רוצים לעשות אתו. רק אז נוכל לתכנן חריגות מוצדקות מהמערכת שיאתגרו את המצב הקיים ושיהיה להן הפוטנציאל ליצור השפעה של ממש.

12. אנו חייבים ויכולים ליצור תרבות של אמון בבתי הספר ובקהילות שלנו. כל עוד שמערכות החינוך שלנו ימשיכו להתבסס על פחד, חרדה וחוסר אמון, לא נוכל להשיג את כל האמור לעיל. בפרויקט Minnevate! (MASA 2014) גילו החוקרים שעל מנת שמחנכים יוכלו לבנות יכולת קולקטיבית לשנות את מערכות החינוך אנו זקוקים לקהילות מעורבות, ועלינו גם לפעול בשיתוף הקהילות אותן אנו משרתים. לשם כך אנו זקוקים לתורת פעולה חדשה המבוססת על אמון, שבה יוכלו תלמידים, בתי ספר, ממשלות, עסקים, הורים וקהילות לפתח שיתופי פעולה כדי ליצור ביחד עתיד חינוכי שונה.

יש הסבורים שדרושה מהפכה כדי לממש עקרונות אלה. אחרים סבורים שאנו זקוקים לחדשנות מאסיבית כדי שעתיד חינוכי חיובי יהיה מעשי. אנו סבורים שאנו זקוקים לשני הדברים. כפי שאמר רונלד ואן דן הופ (2013): "אנו זקוקים למהפכת חדשנות!" וזוהי מטרתנו הנאצלת: לחדש לא רק באמצעות הרעיונות שלנו אלא גם תוך יישום ממוקד של מה שלמדנו במאמצינו הנפרדים, וביחד, בכל העולם.

 

החותמים הראשונים

אנו:

John Moravec, PhD, Education Futures (principal author, USA); Daniel Araya, PhD, University of Illinois at Urbana-Champaign (USA); Daniel Cabrera, MD, Mayo Clinic (USA); Alexandra Castro, Westhill Institute (Mexico); Cristóbal Cobo, PhD, Fundación Ceibal (Uruguay); Guido Crolla, HAN University of Applied Sciences (Netherlands); Chloe Duff, European Democratic Education Community (UK); Maaike Eggermont, Sudbury School Ghent (Belgium); Martine Eyzenga, Diezijnvaardig (Netherlands); José García Contto, Universidad de Lima (Peru); Kristin Gehrmann, Demokratische Schule München (Germany); Peter Gray, PhD, Boston College (USA); Renske de Groot, arts educator (Netherlands); Leif Gustavson, PhD, Pacific University (USA); Peter Hartkamp, The Quantum Company (Netherlands); Christel Hartkamp-Bakker, PhD, Newschool.nu (Netherlands); Pekka Ihanainen, Haaga-Helia School of Vocational Teacher Education (Finland); Aaron Keohane, Summerhill School (UK); Nicola Kriesel, BFAS e.V. (Germany); Beatriz Miranda, Aprendamos (Ecuador); Sugata Mitra, PhD, Newcastle University (UK); Hugo Pardo Kuklinski, PhD, Outliers School (Spain); Tomis Parker, Agile Learning Centers (USA); Angela Peñaherrera, Fraschini&Heller (Ecuador); Robert Rogers, MD, University of Maryland (USA); Carlos Scolari, PhD, Universitat Pompeu Fabra (Spain); António Teixeira, PhD, Universidade Aberta (Portugal); Stephanie Thompson, Beach Haven Primary (New Zealand); Max Ugaz, Economía Digital SAC (Peru); Evert-Jan Ulrich, Dutch Innovation School (Netherlands); Charles Warcup, Sudbury-Schule Ammersee (Germany); Monika Wernz, Sudbury-Schule Ammersee (Germany); Alex Wiedermann, Sudbury-Schule Ammersee (Germany)

חיתמו על המנשר ושתפו אותו!

הדרך הקלה ביותר להביע את תמיכתכם במנשר זה היא לשתף אותו ברשתות החברתיות שלכם ולעורר דיון בתוך הארגון שלכם. בטוויטר אנא השתמשו בהשטג #manifesto15.

הוסיפו את חתימתכם והערותיכם כאן

תודה!

תודה לכל מי שתרם למסמך זה, במיוחד החותמים הראשונים שנתנו משוב ראשוני ותמיכה במסמך הסופי.

גרסה זו של המסמך תורגמה מאנגלית על ידי שושנה לונדון ספיר.

ליצירת קשר עם המחברים

כתבו לנו לכתובת manifesto15@educationfutures.com.

מקורות והמלצות לקריאה נוספת

Cobo, C., & Moravec, J. W. (2011). Aprendizaje Invisible: Hacia una nueva ecología de la educación. Barcelona: Laboratori de Mitjans Interactius / Publicacions i Edicions de la Universitat de Barcelona. http://www.aprendizajeinvisible.com

EUDEC. (2005). EUDEC guidance document. European Democratic Education Community. Retrieved January 1, 2015 from http://www.eudec.org/Guidance+Document#Article_1:20_Definitions

Gladstone, B. (Producer). (1999, November 30). The science in science fiction [Radio broadcast episode]. In Talk of the Nation. Washington, DC: National Public Radio. http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=1067220

Gray, P. (2013). Free to learn. New York: Basic Books.

van den Hoff, R. (2013). Society30: Knowmads and new value creation. In J. W. Moravec (Ed.), Knowmad Society (pp. 231–252). Minneapolis: Education Futures. http://www.knowmadsociety.com

MASA. (2014). Minnevate! 2013-2014 activity report. St. Paul, MN: Minnesota Association of School Administrators. http://minnevate.mnasa.org

Moravec, J. W. (Ed.) (2013). Knowmad Society. Minneapolis: Education Futures. http://www.knowmadsociety.com

Siemens, G. (2007). The network is the learning. http://www.youtube.com/watch?v=rpbkdeyFxZw